סעיף 1 לחוק הגנת הדייר: הגדרות

בחוק זה – ”בית דין“ – בית דין לשכירות שהוקם לפי חוק זה; ”בית משפט“ – בית משפט השלום; ”בית עסק“ – מושכר שאיננו דירה; ”בן־זוג“ – לרבות הידוע בציבור כבן־זוג; ”בעל בית“ – מי שהשכיר נכס בשכירות ראשית, בין שהוא בעלו של הנכס המושכר ובין שאיננו בעלו, לרבות חליפיו של מי שהשכיר כאמור; ”דייר“, לגבי בעל בית – מי שמחזיק בנכס בשכירות ראשית על פי חוזה או מכוח חוק זה, ולגבי דייר משנה – מי שהשכיר נכס בשכירות משנה, לרבות חליפיו של מי שהשכיר כאמור; ”דייר משנה“ – מי שמחזיק בנכס בשכירות משנה על פי חוזה או מכוח חוק זה; ”דייר יוצא“ – דייר המפנה מושכר שלא על פי פסק דין של פינוי; ”דייר מוצע“ – מי שמוצע להיכנס למושכר במקום דייר יוצא; ”דירה“ – מושכר שלפי תנאי השכירות משמש למגורים; ”דמי מפתח“ – כל תמורה שאינה דמי שכירות, הניתנת בקשר לשכירות של מושכר, או בקשר לקבלת החזקה או להחזרת החזקה במושכר לפי חוק זה – ואין נפקא מינה מתי שולמו; ”חוכר לדורות“ – חוכר לתקופה של עשרים וחמש שנים או יותר; ”ילד“ – לרבות ילד של בן זוג, ילד מאומץ ונכד שהתייתם מהוריו; ”נכס“ – דירה או בית עסק; ”תשט״ו“ – י״ח בתמוז תשט״ו (8 ביולי 1955); ”תשי״ח“ – כ״ח באב תשי״ח (14 באוגוסט 1958); ”תשל״א“ – י״ב בניסן תשל״א (7 באפריל 1971).

הנוסח מובא מתוך חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל״ב–1972 כפי שהוא מתפרסם בספר החוקים הפתוח. זהו ציטוט חקיקה ואינו ייעוץ משפטי.