מקרקעין וקניין

חוק המקרקעין, התשכ״ט–1969

190 סעיפים, 6 מהם נשאלים במאגר.

החוק הארוך בחומר, ובמובן מסוים החוק המרכזי בו. הוא מגדיר מהי זכות במקרקעין, כיצד נוצרת, וכיצד עוברת, והוא המקום שבו נמצאות ההוראות שמתווך פוגש כל יום: בית משותף, רכוש משותף, שיתוף בנכס והערת אזהרה.

שני סעיפים בתחילתו קובעים את הכלל שממנו נגזר הרבה. עסקה במקרקעין טעונה רישום, והיא נגמרת ברישום. לפני הרישום יש התחייבות לעשות עסקה, וזו זכות חוזית ולא זכות קניינית. ההבחנה הזאת מכריעה בשאלות של עסקאות נוגדות ושל נושים.

פרק הבתים המשותפים הוא שדה השאלות הפורה ביותר, בעיקר סביב הרכוש המשותף: מה נכלל בו, מה אפשר להוציא ממנו, ואיזה רוב נדרש לכל החלטה. הרוב הנדרש משתנה לפי סוג ההחלטה, וזה בדיוק מה שנבחן.

מה נשאל מהחוק הזה

  • עסקה נגמרת ברישום. עד אליו קיימת התחייבות בלבד, וההבדל מכריע בעסקאות נוגדות.
  • רוב לקבלת החלטה בבית משותף אינו אחד. הוא נגזר מסוג ההחלטה, וזו הטעות השכיחה.
  • הערת אזהרה אינה זכות קניין בנכס. היא מונעת רישום סותר ומגלה לכל מי שבודק.

סעיפי החוק

לתרגול היומילנושא מקרקעין וקנייןלכל דברי החקיקה

הנוסח מובא מספר החוקים הפתוח. זהו ציטוט חקיקה ואינו ייעוץ משפטי. למקור.