חוק המתווכים במקרקעין, התשנ״ו–1996

זה החוק שמסדיר את המקצוע עצמו, והוא החוק היחיד בכל חומר הבחינה שעוסק ישירות בעבודת המתווך. הוא קצר, ורוב השאלות בבחינה נוגעות בו במידה זו או אחרת, גם כשהן נראות כשאלות בדיני חוזים או במקרקעין.

שלושה סעיפים נושאים את המשקל. סעיף 2 קובע שאין לעסוק בתיווך במקרקעין בלא רישיון. סעיף 5 מונה את תנאי הכשירות לרישיון, ומה שאינו מופיע בו חשוב לא פחות ממה שמופיע: אין דרישת קורס ואין דרישת תואר. סעיף 14 קובע מתי מתווך זכאי לדמי תיווך, ומצרף שלושה תנאים שכולם צריכים להתקיים יחד.

החוק גם מטיל חובות התנהגות שאין להתנות עליהן: נאמנות והגינות כלפי הלקוח, גילוי של עניין אישי בנכס, ואיסור על עריכת מסמכים משפטיים בעסקה שהמתווך מטפל בה. הפרה של סעיפים 8 ו-10 עד 12 היא עבירת משמעת לפי סעיף 14א, ומי שדן בה אינו הרשם אלא ועדת משמעת בת שלושה חברים שסעיף 14ב מקים. לרשם סמכות אחרת, לבטל או להתלות רישיון לפי סעיף 5(ב).