חוק הגנת הצרכן, התשמ״א–1981

חוק שנראה רחוק מתיווך עד שמבינים שמתווך הוא עוסק ושהלקוח הוא צרכן. מכאן שהאיסור על הטעיה בעניין מהותי בעסקה חל על אמירות של מתווך, ולא רק על פרסום של יבואן.

לב החוק הוא סעיף 2, שאוסר הטעיה במעשה או במחדל. המחדל חשוב יותר מן המעשה בהקשר הזה: אי-גילוי של פרט מהותי הוא הטעיה, גם בלי אמירה שקרית אחת.

לצדו יש איסור על ניצול מצוקה, חובות גילוי, והסדרי ביטול עסקה שחלים על סוגי עסקאות מסוימים. החוק גם מקים סמכות אכיפה מנהלית, ובכללה דרישת ראיות לביסוס פרסום שמבטיח תוצאות.

זה גם החלק הקטן ביותר בחומר מבחינת מספר הסעיפים שנשאלים, ולכן קל למצות אותו.