חוק החוזים (חלק כללי), התשל״ג–1973

זה החוק שמסביר מתי בכלל קיים חוזה, ולכן הוא מונח מתחת לכל עסקת מקרקעין ולכל הזמנת תיווך. בבחינה הוא מופיע פחות בשאלות ישירות ויותר כשכבה שצריך לזהות: אם אין חוזה, אין מה לדון בתרופות.

הכריתה בנויה על הצעה וקיבול, ועל גמירת דעת ומסוימות. אחריה באים הפגמים ברצון, טעות והטעיה וכפייה ועושק, שלכל אחד מהם תוצאה משלו: חלקם מקימים זכות ביטול וחלקם אינם.

סעיף אחד חורג מכולם בחשיבותו המעשית: סעיף 39 מחייב לקיים חוזה בדרך מקובלת ובתום לב. זו העילה שבתי המשפט נעזרים בה כשהתוצאה הפורמלית נראית להם לא צודקת, והיא רלוונטית גם ביחסי מתווך ולקוח.